קורות חיים
סמ"ר יניב הרשקוביץ, בן קורינה וישעיהו ואח לשני, נולד בחיפה ב-ח' בסיון תשמ"ה (28.5.1985).
נפל בקרב במלחמת לבנון השנייה, בתאריך י"ט בתמוז תשס"ו (14 ביולי 2006) מפגיעת טיל בספינה אח"י חנית, מול חופי ביירות. יניב היה בן 21 בנפלו.
יניב גדל והתחנך בחיפה, בבית הספר היסודי ע"ש "פיכמן" והמשיך לחטיבת הביניים והתיכון בבית הספר הריאלי העברי במגמת פיזיקה ומחשבים.
כילד היה יניב שובב ומתוק במיוחד, אהב לשחק עם חברים, אהב משחקי מחשב, מכוניות ואת צבי הנינג'ה, אך יותר מכל אהב טלוויזיה וספורט.
עם התבגרותו התפתח לנער רציני ומתמיד אשר שקד ברצינות על כל דבר שאהב. בתקופת התיכון החל להתעניין במקצועות המתמטיקה והפיזיקה ולא חסך מאמצים כדי להצטיין במקצועות אלו. במקביל, המשיך לאהוב טלוויזיה ובעיקר ספורט, שיחק כדורגל וכדורסל והתאמן בחדר הכושר. גם כשהשרירים כאבו או העייפות נפלה עליו, לא ויתר על פיתוח הגוף וללא ספק, מאמצים אלו נתנו תוצאות. יניב התפתח לנער חסון ויפה תואר.
את לימודי התיכון סיים בהצטיינות ולאחר מכן, בתקופת ההמתנה לגיוס ניגש למבחן פסיכומטרי אותו עבר בהצלחה רבה. הצלחה זו אפשרה לו להתכנן את לימודיו בטכניון מיד עם השחרור מהצבא, מפני שהיה בטוח במה שהוא רוצה, ביקש מאחותו במהלך חודש יוני 2006 (בערך חודש לפני שנהרג) לרכוש לו ערכת הרשמה לטכניון מתוך כוונה להירשם לפקולטה להנדסת חומרים ופיזיקה.
בסיום לימודי התיכון ולאחר המתנה של כמה חודשים התגייס לחיל המודיעין, ביצע מספר קורסים והכשרות ושירת כמש"ק מודיעין אלקטרוני. עוד כשהיה בקורס מודיעין אלקטרוני נודע ברוח ההתנדבות והיוזמה.
בשנים האחרונות, לאחר שגילה את ההנאה שברכיבה על אופני הרים, היה מקדיש את רוב זמנו הפנוי לרכיבה, שיחות על אופניים, תכנון מסלולי רכיבה ועוד כל מיני עיסוקים מעין אלו שרק המשוגעים לדבר יכולים להבין.
יש הרבה דברים שיניב לא הספיק לעשות. הוא לא הספיק להשתתף בתחרויות רכיבה, הוא לא הספיק להרשם לטכניון והרשימה עוד כל כך ארוכה ותהיה זו יומרנות לחשוב שנוכל למנות את כולה. אבל בכל פעם שנזכור את יניב נראה אותו מולנו יפה ומחייך. נראה אותו, בעל נחישות של ברזל עומד בכל משימה שהציב לעצמו כמו ברכיבה בשטח, בספורט ובלימודים - כך גם בכל דבר אחר בחיים.
מפקדיו מעידים כי היה מהיר תפיסה, חד אבחנה, מעמיק ויצירתי, שקד על לימודיו, התבלט בעומק ידיעותיו ובמסירותו למשימות שהוטלו עליו.
חבריו בצבא מספרים:
תמרה: "אני מרגישה שאתה עושה את מה שאני פספסתי וזה להביא את האבחון למקומות חדשים. ההבנה שלך והיכולת שלך להעביר את מה שאתה יודע, אלו דברים מדהימים בעיני".
נועם חן: "יש לך הרבה מהאופי של 'הבנים של פעם' אלו שלא קיבלו דברים בשקט, שהיו נלחמים על הדברים שהם רצו... קצת פחות נוחים לאילוף... אבל צריך לזכור שהם היו אותם אנשים הצליחו להשיג, בסופו של דבר, את מטרתם".
נועם סבר: "יניב, אתה יותר מחובר לפן הטכני והמעשי ואין הרבה אנשים כמוך... לכן ביקוש והצע, אתה רוצה להתקדם - הם רוצים שתתקדם, אז מה הבעיה? חסרים אנשים כמוך בחוליה... ככל שתוכיח את עצמך יותר כך יהיו לך יותר אפשרויות קידום, נוסחה פשוטה, וברורה ש(כמעט) תמיד עובדת, נכון? ...אני מניח שאתה קודם מסתכל, מתבונן ורק אחר כך מחליט אם לשנות ואם לפסול. תנהג ככה ותגיע רחוק. רק עניין של זמן וזמן, ידידי, יש לך הרבה. תודה על השנוניות, על כביש 55 על האינטראקציה שאתה יוצר עם האנשים השקטים ביותר בחוליה ועל הסבלנות (שעוד מעט פוקעת!!!).
אורלי: "מאז שהגעת לחוילה היה ברור שתהיה מאבחן. יש לך תפיסה ממש טובה של דברים (לא רק אלינטית) ונראה כי אתה אוהב להסביר. הרבה משמרות לא עשינו ביחד אבל אני זוכרת לא מעט שיחות על הנסיעות שלך באופניים (והנפילות), חברה לשעבר ומטלב...