סגן חיים בן יונה וילמוש ז"ל

קורות חיים

חיים בן שלמה ושלומית, נולד ביום ט"ז בטבת תש"ח (29.12.1947), במינכן שבגרמניה.

באוגוסט 1948, בעיצומה של מלחמת השחרור, עלה ארצה עם משפחתו.

אימו נישאה בשנית לוילי וילמוש ושלושתם עברו להתגורר בקבוץ יחיעם.

חיים למד כמו כל ילדי הקיבוץ בבית הספר היסודי ביחיעם ובתיכון האזורי "אשרת" אשר בקיבוץ עברון.

כנהוג באותה העת, התמקדה מרבית פעילותו החברתית סביב תנועת הנוער "השומר הצעיר" אשר בה אף שימש כמדריך תנועתי בקן השומר הצעיר בנהריה והיה אהוב ונערץ על חניכיו.

בכל אותם דברים אשר אהב ניכרה השקעה רבה שנשאה פירות:

הוא התבלט בנבחרת הכדור-עף המקומית, העפיל איתם לליגה לאומית, וכן נכלל בסגל העתודה של הנבחרת הלאומית.

הוא עבד במסירות רבה והיווה ציר פעיל ומרכזי בענף המטעים.

הוא אהב לשחות, לשיר בקולו החם ולשרוק להנאתו ובמיוחד אהב לטייל. צניעות, ענוה, אכפתיות וטוב לב שופע היו מתכונותיו הבולטות.

במרבית הזמן היה חיים שתקן, אך כאשר היה לו מה לומר היו אלה דברים של טעם אשר נשקלו בכובד ראש ומתוך דבקות עמוקה בדעותיו.

חיים היה מופנם, רציני ואולי אף ביישן, הוא המעיט לשתף את הקרובים לו בלבטיו, אך עם זאת ניכר בטחון רב במעשיו שנעשו תמיד תוך התחשבות בזולת והשרו בטחון רב על הסובבים אותו. את הכל עשה בשקט האופייני לו, בלי דיבורים מיותרים אך עם כל הלב. גם את רגשותיו הביע ללא מילים או במשפטים קצרים בעלי משמעות רבה ונוכחות של יודע ומבין. הוא היה ידיד אמת לקומץ חבריו, ורכש כבוד רב להוריו ולאחיו בקיבוץ ובירושלים. כך ללא מילים נהג להגניב מבטי הערכה וסימפתיה לוילי אשר גידלו מגיל שנה, ולאמו אשר במשפט קטן של "יהיה בסדר" ידע להרגיעה. וכך גם לאחיו, אשר בבגרותו פרש עליהם כנפיו, בתחושה אבהית של אכפתיות ושל הבנה.

חיים שמר על קשר מתמיד עם משפחת אביו בירושלים, אותם נהג לבקר למן ילדותו ועד לנפילתו.

היתה לו חברות מיוחדת במינה עם חברתו מהתיכון טלילה, שעמה אף עמד להתחתן.

עם סיום לימודיו התיכוניים דחה חיים את גיוסו, התנדב להדרכה בתנועת "השומר הצעיר" והיה לראש קן גבעתיים. הוא קשר קשרים עמוקים עם חניכיו וראה בהדרכה זו שליחות אמת של הקניית הערכים אשר האמין בהם בכל ליבו.

שנה זו פתחה אותו אל העולם, ותכונותיו הנדירות והמגוונות התגלו לעיני כל.

ומכאן, הדרך אל היחידה המובחרת היתה קצרה ומובנת מאליה.

חיים התגייס ביולי 1967 תוך תחושת החמצה קשה של מלחמת ששת הימים. מיד בטירונות התבלט חיים משכמו ומעלה (תרתי משמע) ביכולותיו, במנהיגותו, כחבר לנשק ובעיקר כביצועיסט מעולה. פעמה בו תחושת אחריות רבה, אישית והדדית כאחד, וחבריו ליחידה ראו בו מעין סמל ומופת שאליו יש לשאוף. הוא הקפיד להגיע לדיוק מקסימלי, ללא פשרות ותוך מיצוי מלוא יכולתו בכל מצב אליו נקלע.

חיים יצא מוקדם מהמקובל לקורס קצינים וסיים אותו כחניך מצטיין פלוגתי.

ביום כ"ה באייר תשכ"ט (13.5.1969) נפל חיים בעת פעולה מבצעית מיוחדת באזור תעלת סואץ. הוא הובא למנוחת עולמים בקיבוצו יחיעם.

בשלושים לנפלו הוציאו הוריו וחבריו חוברת לזכרו וביום השנה לנפילתו יצאה חוברת לזכרו בשם "חיים". כמו כן הוקם לזכרו גן משחקים לשימוש ילדי הקיבוץ הנקרא "גן חיים". מקום זה השוקק חיים, מנציח נאמנה את חייו, פועלו ותפיסת עולמו.

ביום השנה השלישי לנפלו הוחל בקיומו של טורניר כדור-עף וגביע נודד הנושא את שמו.

שמו הוזכר בפרסומים אחדים בטלוויזיה, בעיתונות הכתובה ובספרים שונים, בהקשר לפעילותו הצבאית.

בשנה ה-20 לנפילתו נערך ערב זיכרון בהשתתפות רבה של חבריו וחבריו לנשק.

בשנת ה-25 לנפלו הופק סרט על חייו ומותו המלווה בשיר שנכתב והולחן במיוחד לכבודו ע"י המשורר יאיר רוזנבלום ז"ל. הסרט הוקרן מספר פעמים בימי הזיכרון לחללי צה"ל בערוץ הראשון והשני.

בשנת ה-30 לנפלו ירדה משפחתו על כל פזורותיה וחבריו לנשק למקום נפילתו בתעלה, שם נערך טקס מרגש לזכרו ונזרקו 30 פרחים כנגד 30 שנות געגועים למימי תעלת סואץ ע"י משתתפי הטקס.

חבריו מימי התיכון, מההדרכה ובעיקר מהצבא מקפידים לשמור על קשר יקר ומתמשך, בשמחה ובעצב, עם משפחתו, לאורך כל השנים. קשר זה מחזק את משפחתו ועוזר לשמר את זכרו, שלא ימוש לעד.